תרומת איברים זו סוגיה לא פתורה שמהווה חיץ מאוד שכיח בין דעותיהם של אנשים, אם בנוגע לדת, מוסר, חוק ואנושיות. חלק מהאיברים ניתן לתרום מאדם חי כמו כבד או כליה, אך את רוב האיברים ניתן לתרום רק מאדם מת, במידה ומת מוות מוחי. מאחר כי לכל אדם יש את הזכות להחליט מה ייעשה בגופו, גם לאחר מותו גופו בבעלותו, מה שאומר כי רק אדם אשר הסכים בחייו לתרום איברים, ניתן ללכת לפי צוואתו, או במידה והמשפחה שלו החליטה כי היא מסכימה לתרום את אבריו. בדרך כלל מה שמכריע את הכף הוא העניין הדתי, שברוב הזמן מקשה על ההחלטה של המשפחה ולעיתים אף גורם לקושי רב לאחר מות אדם קרוב.

הגברת המודעות לתרומת איברים בישראל

תרומת איברים

תרומת איברים

בישראל, בניגוד למדינות אחרות, תרומת איברים זו פעולה שלא תמיד נתפסת כהרואית, אלא כחילול הקודש, זאת מאחר שמדינת ישראל היא מדינת דת. בכדי להיות חלק מהמאגר של תורמי האיברים, האזרחים בישראל צריכים לחתום על כרטיס אדי ולהצהיר את הכוונות במקרה של מוות. בישראל, במידה והנפטר אכן חתם על כרטיס אדי, אך משפחתו אינה מסכימה לתרום את אבריו, הארגון מכבד את החלטתה של המשפחה, כאשר בארצות הברית דעתה של המשפחה נשללת במקרה שהנפטר הסכים לתרום את אבריו לפני שנפטר. עם השנים, המודעות לתרומת איברים גוברת ואחוז הסירובים פוחת, אך עדיין ישראל נמצאת במקום מאוד נמוך מבחינת שיעור ההשתלות.

שוקי זיו מנציח ומנצח

מלבד כרטיס אדי, אנשים פרטיים ביצעו יזמות אישית, בכדי לקדם את הנושא ולגרום לכמה שיותר אנשים להסכים לתרום ולחתום על כרטיס הסכמה. שוקי זיו למד מניסיון אישי כי תרומת איברים אכן מצילה חיים של רבים ולמרות ששכל את בנו בתאונת דרכים, עשה צעד אמיץ יחד עם משפחתו והחליט באותה עת לעזור לאנשים אחרים ועודנו עושה זאת, באמצעות סיוע לארגונים ומתן הרצאות שמלמדות כמה חשובה התרומה הזו לאנושות. אומנם זיו חווה על בשרו את התהליך הקשה והלא נעים, מה שגרם לו ולמשפחתו טלטלה רגשית, אך כך הוא מלמד את האחרים כיצד לא לוותר, אלא להיות אנשי מוסר בחיינו ובמותנו. כאמור, בישראל תרומת איברים זהו נושא שכרוך במספר רבדים, בנוסף לכל מה שמעסיק את המשפחות במדינות אחרות, על כן חשוב שתהיה הסברה אישית מתוך ניסיון אישי ולא אילוץ מכורח הנסיבות. כל עוד המודעות תמשיך לגבור והאזרחים יבינו היטב כיצד הם עוזרים לאחרים, בכך שהם חותמים על הכרטיס ומעניקים אישור לתרומה לאחר המוות. הרבנות הישראלית התירה את האפשרות של התרומה רק במקרה ויש הוכחה לכך שגזע המוח נהרס, במקרה ואין שינוי מבחינת הפסקת נשימה עצמאית, במקרה כי אין לרופאים המטפלים קשר למשתילים וכי נציג הרבנות צריך להיות נוכח ולקבוע את המוות. אומנם מדובר בקריטריונים נוקשים, אך כל עוד בסופו של דבר ניתן להעניק חיים, זה שווה.